תולדות בית אבי

סבתי:

סבתי מספרת: 

שמי שושנה חזן (בן שמחון מבית אבי).

חברי ומשפחתי נוהגים לכנות אותי ולקרוא לי "שוש" או "שושקה".

השם המקורי שניתן לי הוא ג'קלין אך כאשר עליתי לארץ ישראל ממרוקו, לקיבוץ גבעת השלושה בעליית הנוער, חברי שהיו איתי בקיבוץ והמדריכים שהשגיחו עלי, רצו לקרא לי יעל, אך אני רציתי אך ורק את השם שושנה (מאחר ואהבתי את הזמרת שושנה דמרי).

נולדתי ב-18.9.1937 בעיר ספרו שבמרוקו, בת להוריי יהודה וזוהרה ("לולה") ואחות לחמישה: שלמה ז"ל, יצחק (77), עליזה (73), שושנה (אני.. בת 70), רפי (65), בני (60).

הורי אבי, יהודה נקראו: רפאל ואסתר והם גרו איתנו.

הורי אימי זוהרה נקראו: יוסף וחנה והם גרו בעיר פס מרחק כ-  28 ק"מ מביתנו, הם נהגו לבקר אותנו, ואנחנו ביקרנו אותם.

אני זוכרת שהייתי חוזרת מבית ספר "אליאנס", אימי הייתה מקבלת את פני ומשחקת איתי ועם חברותי במשחקים כמו: חבל, קלאס, גוגואים ועוד...

לעומת זאת, אבי יהודה היה "מבלה" זמן רב עם אביו, סבי רפאל בנסיעות לאזורים שבהם הערבים טיפלו בשדות ועסקו בחקלאות  (גידול חיטה שעורה, תירס)  וסבי ואבי לא הבינו מאומה בחקלאות. השדות היו בשותפות כאשר בפועל הערבים היו החקלאים שעבדו.

מלבד שיתוף הפעולה עם הערבים בשדות הם היו מביאים לי ולמשפחתי כל יום חמישי מאכלים כמו: חלב, חמאה, ביצים, עופות, שעועית ועוד...

אני ומשפחתי היינו מקיימים מצוות ומנהגי יהדות כמו:

לקדש בערב שישי, לשמור על כשרות, ללכת ביום שבת לבית כנסת

(אבי היה הולך) ולשיר שירי יהדות...

בתקופה זו, בהיותי בגיל 13, פגשתי את בעלי לעתיד, חייל בן 18, וחשבתי לעצמי "כשאהיה גדולה איתו רק אתחתן" ואכן כך קרה. בגיל 19 שנים התחתנו והוא בן 24, עברנו לגור בבאר שבע מאחר וסבי עבד במפעלי ים המלח. במשך השנים נולדו לנו 3 ילדים: אבי, יעל, ומיכל 

עלייה לארץ:

אני זוכרת שבהיותי ילדה, אבי עזר לאנשים לעלות לישראל, ארגן קבוצות, וקבע להם את מועד העלייה לישראל (זאת הוא עשה בגלל היותנו ציונים).

בשנת 1950 עלינו ממרוקו לישראל כשעברנו בדרך בצרפת, אך לא עלינו ביחד. אני עליתי לבד לישראל בסוף שנת 1950 והורי אחי ואחיותיי עלו בתחילת שנת 1950.

העלייה לארץ נעשתה באופן כזה שבתחילה לקחו להעלות לארץ ילד אחד או שניים ממשפחות מסוימות, דבר שגרם להתפוררות המשפחה. במרוקו, נותרה האם ללא חלק מילדיה דבר שגרם לאמהות רבות לסבל רב ללא ילדיהם,  האמהות התעקשו לעלות לישראל מוקדם ככל האפשר וכך במנגנון זה עלו  משפחות שלמות לישראל. דרך זו הביאה לעלייתם של רבים מהמשפחות ממרוקו לארץ ישראל.

באמצע שנת 1950, כשהייתי בת 11 וחצי עליתי ממרוקו לצרפת עם חברים, ילדים מכל רחבי מרוקו ומדריכים של עליית הנוער שליוו אותנו ודאגו לנו במשך כל הדרך עד לעלייה לארץ. כשהגענו לצרפת לבית ילדים התחילה להתגבש הקבוצה ואחרי 8 חודשים עלינו לישראל באוניה ארצה. 

סבי:

סבי מספר:

אני, דוד, הכינוי שלי היה והנו "דודו". נולדתי ב- 4.7.1932 בקזבלנקה שבמרוקו. הוריי בחרו לי את השם דוד על שם דוד המלך מהתנ"ך.

אבי, אברהם ואימי מזל טוב נישאו במרוקו ונולדו להם חמישה ילדים ( משה ז"ל, זוהרה (80), יעקוב (79), עמליה ז"ל, ואני  דוד (75) הצעיר מביניהם.

הורי דיברו ערבית בבית.

הורי אימי נקראו: יצחק ומרים.

הורי אבי נקראו: יצחק ופרחה. פרחה הייתה מיילדת.

כל הסבים והסבתות גרו בעירנו.

אני ומשפחתי גרנו בסביבה בה חיים יהודים וערבים זה לצד זה, אני נהגתי לשחק עם הערבים כדורגל ולא פעם זכיתי לנצח.

אמי מזל טוב הייתה בקשרים עם השכנים הערבים, היא נהגה לתת להם אוכל, הייתה תופרת כפתורים מזהב ומשי למלך מרוקו, חסן החמישי.

למדתי בבית ספר "אליאנס" בקזבלנקה, קיבלתי חינוך חילוני אך הוריי היו דתיים מסורתיים.

המשפחה נהגה לחגוג את החגים היהודיים עפ"י המסורת. האוכל המסורתי בבית אבי ואימי במרוקו היה בעיקרו דגים. היום בראש השנה ובפסח אנו נוהגים להכין את אותם המאכלים המסורתיים שנהגנו להכין במרוקו.

הוריי חגגו לי בר מצווה בבית במרוקו בקרב המשפחה הקרובה, זיכרון עמוק וחשוב עבורי בילדותו במרוקו.

הייתי חבר בתנועת "דרור".  בגיל 14 עבדתי לפרנסת המשפחה. 

בשנת 1950 עליתי לארץ דרך צרפת. הייתי בכפר נוער בצרפת בהכשרה משך שנה ושם הכשירו אותנו (ילדים ממרוקו, אלג'יר ופרס  וממקומות נוספים) להיות קבוצה שתוכל לעלות כגרעין לקיבוץ. מצרפת עליתי בעלייה לגלית באוניה ומהסיפון ישירות לקחו אותנו במשאית לקיבוץ גבעת חיים.

גרתי בקיבוץ גבעת חיים ובשלב מסוים עברתי לבאר שבע.

עבדתי תקופה קצרה עד לגיוסי לצבא, לתותחנים.

נישאתי לשוש ז'קלין (שושנה) אותה פגשתי בקיבוץ גבעת השלושה (היא הייתה אז בת 13, אני בן 18).

השתתפתי בכמה ממלחמות ישראל, מלחמת סיני 1956, מבצע קדש 1965, מלחמת ששת הימים 1967 ובמלחמת יום כיפור 1973.

הייתי בקורס מפקדי כיתות (מכי"ם) הראשון בארץ לחילי מילואים, והתנדבתי חמש שנים נוספות לשירות המילואים.