נדודי אימי

הצג את נדודי אימי במפה גדולה יותר

נדודי אבי

הצג את נדודי אבי במפה גדולה יותר

מפת עלייה מצד אבי

סבי וסבתי מצד אבי עברו ממרוקו לצרפת ומשם הפליגו לנמל חיפה בישראל.

עמית חזן

עמית:  קולגה, אדם העובד באותו מקום עבודה או באותו תחום כשל האחר ודרגתו דומה.
חבר, רע, ידיד, קולגה
שם מתאים גם לבן וגם לבת.
המילה עמית מוזכרת במקרא מספר פעמים, בחוקים חברתיים המובאים בספר ויקרא. לדוגמא: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ"


חזן:

מייצג את הקהל בתפילתו לאלוהים.

חזן= שליח הציבור

אחראי על בית הכנסת בימי בית שני ובתקופת התלמוד.

משמעות: 

אינטואיציה, שותפות, צורך בשיתוף פעולה, רגישות, רכושנות

תולדות בית אבי

סבתי:

סבתי מספרת: 

שמי שושנה חזן (בן שמחון מבית אבי).

חברי ומשפחתי נוהגים לכנות אותי ולקרוא לי "שוש" או "שושקה".

השם המקורי שניתן לי הוא ג'קלין אך כאשר עליתי לארץ ישראל ממרוקו, לקיבוץ גבעת השלושה בעליית הנוער, חברי שהיו איתי בקיבוץ והמדריכים שהשגיחו עלי, רצו לקרא לי יעל, אך אני רציתי אך ורק את השם שושנה (מאחר ואהבתי את הזמרת שושנה דמרי).

נולדתי ב-18.9.1937 בעיר ספרו שבמרוקו, בת להוריי יהודה וזוהרה ("לולה") ואחות לחמישה: שלמה ז"ל, יצחק (77), עליזה (73), שושנה (אני.. בת 70), רפי (65), בני (60).

הורי אבי, יהודה נקראו: רפאל ואסתר והם גרו איתנו.

הורי אימי זוהרה נקראו: יוסף וחנה והם גרו בעיר פס מרחק כ-  28 ק"מ מביתנו, הם נהגו לבקר אותנו, ואנחנו ביקרנו אותם.

אני זוכרת שהייתי חוזרת מבית ספר "אליאנס", אימי הייתה מקבלת את פני ומשחקת איתי ועם חברותי במשחקים כמו: חבל, קלאס, גוגואים ועוד...

לעומת זאת, אבי יהודה היה "מבלה" זמן רב עם אביו, סבי רפאל בנסיעות לאזורים שבהם הערבים טיפלו בשדות ועסקו בחקלאות  (גידול חיטה שעורה, תירס)  וסבי ואבי לא הבינו מאומה בחקלאות. השדות היו בשותפות כאשר בפועל הערבים היו החקלאים שעבדו.

מלבד שיתוף הפעולה עם הערבים בשדות הם היו מביאים לי ולמשפחתי כל יום חמישי מאכלים כמו: חלב, חמאה, ביצים, עופות, שעועית ועוד...

אני ומשפחתי היינו מקיימים מצוות ומנהגי יהדות כמו:

לקדש בערב שישי, לשמור על כשרות, ללכת ביום שבת לבית כנסת

(אבי היה הולך) ולשיר שירי יהדות...

בתקופה זו, בהיותי בגיל 13, פגשתי את בעלי לעתיד, חייל בן 18, וחשבתי לעצמי "כשאהיה גדולה איתו רק אתחתן" ואכן כך קרה. בגיל 19 שנים התחתנו והוא בן 24, עברנו לגור בבאר שבע מאחר וסבי עבד במפעלי ים המלח. במשך השנים נולדו לנו 3 ילדים: אבי, יעל, ומיכל 

עלייה לארץ:

אני זוכרת שבהיותי ילדה, אבי עזר לאנשים לעלות לישראל, ארגן קבוצות, וקבע להם את מועד העלייה לישראל (זאת הוא עשה בגלל היותנו ציונים).

בשנת 1950 עלינו ממרוקו לישראל כשעברנו בדרך בצרפת, אך לא עלינו ביחד. אני עליתי לבד לישראל בסוף שנת 1950 והורי אחי ואחיותיי עלו בתחילת שנת 1950.

העלייה לארץ נעשתה באופן כזה שבתחילה לקחו להעלות לארץ ילד אחד או שניים ממשפחות מסוימות, דבר שגרם להתפוררות המשפחה. במרוקו, נותרה האם ללא חלק מילדיה דבר שגרם לאמהות רבות לסבל רב ללא ילדיהם,  האמהות התעקשו לעלות לישראל מוקדם ככל האפשר וכך במנגנון זה עלו  משפחות שלמות לישראל. דרך זו הביאה לעלייתם של רבים מהמשפחות ממרוקו לארץ ישראל.

באמצע שנת 1950, כשהייתי בת 11 וחצי עליתי ממרוקו לצרפת עם חברים, ילדים מכל רחבי מרוקו ומדריכים של עליית הנוער שליוו אותנו ודאגו לנו במשך כל הדרך עד לעלייה לארץ. כשהגענו לצרפת לבית ילדים התחילה להתגבש הקבוצה ואחרי 8 חודשים עלינו לישראל באוניה ארצה. 

סבי:

סבי מספר:

אני, דוד, הכינוי שלי היה והנו "דודו". נולדתי ב- 4.7.1932 בקזבלנקה שבמרוקו. הוריי בחרו לי את השם דוד על שם דוד המלך מהתנ"ך.

אבי, אברהם ואימי מזל טוב נישאו במרוקו ונולדו להם חמישה ילדים ( משה ז"ל, זוהרה (80), יעקוב (79), עמליה ז"ל, ואני  דוד (75) הצעיר מביניהם.

הורי דיברו ערבית בבית.

הורי אימי נקראו: יצחק ומרים.

הורי אבי נקראו: יצחק ופרחה. פרחה הייתה מיילדת.

כל הסבים והסבתות גרו בעירנו.

אני ומשפחתי גרנו בסביבה בה חיים יהודים וערבים זה לצד זה, אני נהגתי לשחק עם הערבים כדורגל ולא פעם זכיתי לנצח.

אמי מזל טוב הייתה בקשרים עם השכנים הערבים, היא נהגה לתת להם אוכל, הייתה תופרת כפתורים מזהב ומשי למלך מרוקו, חסן החמישי.

למדתי בבית ספר "אליאנס" בקזבלנקה, קיבלתי חינוך חילוני אך הוריי היו דתיים מסורתיים.

המשפחה נהגה לחגוג את החגים היהודיים עפ"י המסורת. האוכל המסורתי בבית אבי ואימי במרוקו היה בעיקרו דגים. היום בראש השנה ובפסח אנו נוהגים להכין את אותם המאכלים המסורתיים שנהגנו להכין במרוקו.

הוריי חגגו לי בר מצווה בבית במרוקו בקרב המשפחה הקרובה, זיכרון עמוק וחשוב עבורי בילדותו במרוקו.

הייתי חבר בתנועת "דרור".  בגיל 14 עבדתי לפרנסת המשפחה. 

בשנת 1950 עליתי לארץ דרך צרפת. הייתי בכפר נוער בצרפת בהכשרה משך שנה ושם הכשירו אותנו (ילדים ממרוקו, אלג'יר ופרס  וממקומות נוספים) להיות קבוצה שתוכל לעלות כגרעין לקיבוץ. מצרפת עליתי בעלייה לגלית באוניה ומהסיפון ישירות לקחו אותנו במשאית לקיבוץ גבעת חיים.

גרתי בקיבוץ גבעת חיים ובשלב מסוים עברתי לבאר שבע.

עבדתי תקופה קצרה עד לגיוסי לצבא, לתותחנים.

נישאתי לשוש ז'קלין (שושנה) אותה פגשתי בקיבוץ גבעת השלושה (היא הייתה אז בת 13, אני בן 18).

השתתפתי בכמה ממלחמות ישראל, מלחמת סיני 1956, מבצע קדש 1965, מלחמת ששת הימים 1967 ובמלחמת יום כיפור 1973.

הייתי בקורס מפקדי כיתות (מכי"ם) הראשון בארץ לחילי מילואים, והתנדבתי חמש שנים נוספות לשירות המילואים.

תולדות בית אימי

על סבא חיים

שמו של סבי : חיים פאל. בנם היחיד של שרה וגרשון פאל
שמו הקודם היה טיבריו, שם הונגרי שהשתנה לשם עברי, לסבי יש שם נוסף והוא טימי שווארה שמקורו ברומניה. השם פאל מקורו בפאולוס=שאול. נולד ב 29 לנובמבר  1927 בעיר קלוז" שברומניה.  מאז גיל 13 היה פעיל בתנועת בני עקיבא ושימש בה חבר הנהלה.

עלה לישראל באוניית המעפילים " מדינת היהודים" וגורש לקפריסין. לאחר שהבריטים עזבו את הארץ בשנת 1948 עלה לישראל ומייד התגייס לצבא לחטיבה 7 והשתתף במלחמת השיחרור.

לאחר המלחמה החל ללמוד משפטים במחזור ב של הפקולטה למשפטים בירושלים, שם הכיר את סבתי. לאחר סיום לימודיהם הם עברו לגור בבני ברק ולאחר מספר שנים, כשהעיר הפכה להיות דתית יותר,  עברו לרמת גן, שם הם גרים עד היום בדירת 4 חדרים ברחוב קריניצי.


על סבתא תחייה:
שמה של סבתי : תחיה שפירא לפני הנישואים.  בתם של בן ציון שפירא ובילה גולדה צוקרמן. היו לה 8 אחים ואחיות. לסבתי לא היה שם קודם, מקור השם שפירא בליטא.
נולדה ב 7.2.1930 בירושלים. בתקופת המנדט הבריטי היא התגייסה ל"הגנה" בגיל 14.
לאחר הקמת המדינה עבדה מספר שנים כמורה והחלה ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הכירה את סבי.
בסיום לימודיהם עברו מירושלים לבני ברק  ואז לר"ג.

שרשרת יהלומים

אמא של סבתא שלי נתנה לסבתא שלי  שרשרת יקרה של יהלומים והיא שמרה אותה המון שנים ובהמשך היא תביא אוותה לאימי שתביא אותה לאחות שלי.
זוהי שרשרת לצוואר יפה מאוד ויקרה ביותר היא חשובה לסבתא שלי מאוד מאוד.
יש בה יהלומים אמיתיים גדולים.